The Egg
Written by Andy Weir
Translated by Or Ben-Chail
היית בדרכך הביתה כשמתת.
זו הייתה תאונה. לא משהו יוצא דופן, אבל קטלני באותה מידה. השארת מאחוריך אישה ושני ילדים. זה היה מוות נקי וחסר כאבים. הרופאים עשו כל מה שיכלו כדי להציל אותך, ללא הצלחה. הגוף שלך נותר מרוסק בצורה כזו, שכבר היה עדיף שתמות, תאמין לי.
ואז פגשת אותי.
"מה... מה קרה?" שאלת. "איפה אני?"
"מתת." אמרתי כבדרך אגב. אין טעם לרכך את המילים.
"הייתה ... משאית, והיא החליקה..."
"אכן" אמרתי.
"אני... אני מת?"
"כן. אבל אל תרגיש כל כך רע עם זה. כולם מתים" אמרתי.
"הסתכלת מסביב. לא היה שם כלום. רק אתה ואני.
"מה זה המקום הזה?" שאלת. "זה העולם הבא?"
"פחות או יותר" אמרתי.
"אתה אלוהים?" שאלת.
"כן" עניתי. "אני אלוהים"
"הילדים שלי... אשתי.." אמרת.
"מה איתם?"
"הם יהיו בסדר?"
"זה מה שאני אוהב לראות" אמרתי. "אתה רק מתת, והדאגה המרכזית שלך היא למשפחה. קורצת מחומר טוב"
הסתכלת עלי עם סקרנות. לך, לא נראיתי כמו אלוהים. נראיתי כמו כל איש אחר. או אולי אישה. אולי דמות סמכותית מעורפלת. יותר כמו מורה לדקדוק בבית הספר מאשר הכל יכול.
"אל תדאג" אמרתי. "הם יהיו בסדר. הילדים שלך יזכרו אותך כמושלם בכל צורה. לא היה להם זמן כדי לפתח בוז כלפיך. אשתך תבכה מבחוץ, אבל תרגיש הקלה מבפנים. אם להיות הוגן, הנישואים שלך התפרקו. אבל אם זה מנחם אותך, היא תרגיש מאוד אשמה על זה שהיא מרגישה הקלה."
"אה," אמרת. "אז מה קורה עכשיו? אני הולך לגן עדן או גיהינום או משהו?"
"אף אחד מהם." אמרתי. "אתה הולך להיוולד מחדש"
"אה," אמרת. "אז ההינדים צדקו"
"כל הדתות צודקות בדרך שלהם" אמרתי. "לך איתי קצת"
הלכת לידי כשצעדנו דרך החלל הריק. "לאן אנחנו הולכים?"
"שום מקום מיוחד." אמרתי. "זה פשוט נחמד יותר לדבר בזמן שאנחנו הולכים"
"אז מה הטעם בעצם?" שאלת. "כשאני איוולד מחדש, אני אהיה דף חלק נכון? תינוק. כל הניסיון שלי וכל מה שעשיתי בחיים האלה לא יישנה."
"לא ממש!" אמרתי. "יש בך את כל החכמה והניסיון מכל החיים הקודמים שלך. אתה פשוט לא זוכר אותם כרגע."
הפסקתי ללכת ואחזתי בכתפך. "הנשמה שלך הרבה יותר זוהרת,יפה וענקית ממה שאתה יכול לדמיין. מוח אנושי יכול להכיל רק רסיס זעיר ממה שאתה. זה כמו לשים אצבע בכוס מים כדי לבדוק אם הם קרים או חמים. אתה שם חלק קטן מעצמך לתוך הכלי, וכשאתה מוציא אותו, אתה מקבל את כל הניסיון שיש בו. היית אדם במשך ארבעים ושמונה השנים האחרונות. אז עדיין לא נמתחת והרגשת את שאר המודעות האדירה שלך. אם נשאר פה מספיק, תתחיל להיזכר בכל. אבל אין טעם לעשות את זה בין כל גלגול חיים."
"כמה פעמים נולדתי מחדש בעצם?"
"או, הרבה. בהמון צורות שונות של חיים." אמרתי. "הפעם אתה תהיה איכרה סינית קטנה ב540 לספירה"
"רגע מה?" גמגמת. "אתה שולח אותי בחזרה בזמן?"
"טוב, אני מניח שטכנית כן. זמן, כמו שאתה יודע, קיים רק ביקום. דברים שונים במקום שבו אני בא ממנו."
"מאיפה אתה בא?" שאלת.
"אה כן," הסברתי "אני בא ממקום כלשהו. מקום אחר. ויש עוד כמוני. אני יודע שאתה רוצה לדעת איך זה שם, אבל בכנות אתה באמת לא תבין"
"אה," אמרת, מעט מאוכזב. "אבל רגע, אם אני נולד מחדש במקומות שונים בזמן, יכל להיות שפגשתי את עצמי באיזו נקודה"
"ברור, זה קורה כל הזמן. ובגלל ששני הגלגולים מודעים רק לעצמם, אתה אפילו לא יודע שזה קורה"
"אז מה המטרה של כל זה?"
"ברצינות?" שאלתי. "ברצינות? אתה שואל אותי מה הטעם בחיים? זה לא קצת סטריאוטיפי?"
"טוב, זו שאלה הגיונית" התעקשת
"הסתכלתי לך בעיניים. "המטרה בחיים, הסיבה שהכנתי את כל היקום הזה, היא בשביל שתתבגר."
"אתה מתכוון תתבגרו? המין האנושי? אתה רוצה שנתבגר?"
"לא, התכוונתי תתבגר. רק אתה. הכנתי את היקום הזה בשבילך. עם כל חיים שאתה עובר אתה מתבגר ומגדיל את החכמה שלך."
"רק אני? ומה עם כל השאר?"
"אין אף אחד אחר," אמרתי. "ביקום הזה יש רק אותך ואני"
בהית בי מבולבל. "אבל כל האנשים על כדור הארץ..."
"כולם אתה. גלגולים שונים שלך"
"רגע, אני כולם?!"
"עכשיו אתה מתחיל לתפוס את זה," אמרתי, עם טפיחת עידוד על השכם
"אני כל בן אנוש שחי אי פעם?"
"או שאי פעם יחיה, כן."
"אני אברהם לינקולן?"
"ואתה ג'ון וילקס בות' " הוספתי
"אני היטלר?" שאלת מזועזע
"וכל המיליונים שהרג"
"אני ישו?"
"וכל מאמיניו."
השתתקת.
"כל פעם שפגעת במישהו, פגעת בעצמך. כל מעשה טוב שעשית, עשית לעצמך. כל רגע שמח ועצוב שנחווה על ידי כל אדם שהיה או יהיה, נחווה על ידך"
חשבת על זה לזמן ארוך.
"למה?" שאלת אותי "למה לעשות את כל זה?"
"בגלל שמתישהו, אתה תהיה כמוני. בגלל שזה מי שאתה. אתה מהסוג שלי. אתה הילד שלי."
"וואו" אמרת נפעם. "אתה מתכוון שאני גם אלוהים?"
"לא, עוד לא. אתה עובר. אתה עדיין גדל. אחרי שתחייה כל חיי אדם אפשריים בכל הזמנים, אתה תהיה גדול מספיק להיוולד."
"אז כל היקום הזה," אמרת "הוא פשוט..."
"ביצה" עניתי. "עכשיו הזמן שלך לעבור לחיים הבאים"
ושלחתי אותך לדרכך.